עלינו

כשהייתי צעיר מאוד היה בבית נול מאוד ישן, ושמעתי את סבתא שלי אומרת שלנול הזה יש היסטוריה של יותר מ-100 שנה, אותה השאירה סבתה, ולזכרוני, סבתא שלי ישבה מול של הנול כל יום ונארג עד מאוחר מאוד, ואת הווילונות, הסדינים והמפות בבית ארוגה סבתי.בחורף, סבתא הייתה סורגת צעיף אדום לכל בני המשפחה, והצעיף שסבתא ארוגה עבורי תמיד הייתה רוקמת כמה דוגמאות של חיות פשוטות, שזו העדפה פשוטה וההבנה הראשונית שלי לגבי מראה טוב.דמות ההתמקדות היום-יומית של סבתא שלי באריגה נתנה לי את השיעור הכי חשוב בחיי: הדרך היא צעד רגלי עד כדור הארץ, בדברים הפשוטים והמשעממים, צריך להחדיר מספיק סבלנות ואהבה, כדי לשמור על הלב ובסופו של דבר להוביל להצלחה.עד היום אני עדיין מתחמם מהצעיף שסבתא שלי טווה בזה אחר זה, שזו הפרשנות הטובה ביותר של חריצות ואהבה. בגלל שאוהבים אותי, אני רוצה גם לחמם אחרים ולתת לאחרים להרגיש את האושר שאוהבים אותי. .